לתת קול לטראומה

איך אישה מאבדת את הקול שלה? 

הקול שלנו מייצג את החיבור שלנו לחלק הכי פנימי בעצמנו, לליבה של עצם היותנו.

הוא יכול להיות מוקרב כדי להתאים את עצמנו לאמא או אבא שלא היו פנויים למלא את צרכנו כילדות.

הוא יכול היה להתנפץ בעקבות חוויות פחד בלתי נתפס בעקבות הזנחה, התעללות ונטישה פיזית ורגשית.

הוא יכול להיכבות או להפוך קהה חושים כשזו הדרך היחידה לשרוד במרחב שאינו בטוח, או שחלקים ממנו שהתנפצו יכולים להתחבא במידה וכשהופיעו לראשונה קיבלו ביקורת ושיפוט, היו לא מובנים ומוערכים, בוישו ונדחו בגלל היותם שונים מידיי, תלויים מידיי ופשוט יותר מידיי.

לפעמים הקול האותנטי נסוג למבצר פנימי בגלל שעורר קנאה או שנאה לאורו הבוהק והפוטנציאל הטמון בו.

דונלד ויניקוט ואליס מילר מתייחסים ״לאיבוד העצמי״ והופעה של עצמי כוזב התופס את מקומו, עצמי שנועד להגן מפני רגשות שליליים, שנאלץ לעשות התאמות כדי לשרוד, במקום לקבל מראה אוהבת שתאפשר לו להתפתח בחופשיות. 

זוהי חוויה טראומתית ביחסים הראשוניים והיא משפיעה על היכולת להיות ביחסים אינטימיים. כתוצאה מכך מתקיים פיצול בין חלק רגרסיבי (ילדה) וחלק מפותח (בוגרת). החלק הרגרסיבי בא להגן מפני רגשות קשים שנחוו ביחסים הראשוניים. מי שסובלות/ים מסימפטומים של טראומה וקושי רגשי עקב הזנחה והתעללות, זקוקות לשיטת טיפול ייחודית שיכולה להתייחס לפצעי ילדות טרום מילוליים ולצרכי תלות של הילדות המוקדמת שלא נענו.

איך תרפיה במוזיקה ופסיכותרפיה קולית עוזרת למצוא את הקול מחדש?

מוזיקה היא מדיום שזורם בקלות ובנינוחות בין עולמות של מודע ולא מודע, מעוררת רגשות, דימויים ואסוציאציות מהלא מודע האישי והקולקטיבי ויש בה את האמצעי היצירתי כדי לבטא אותם.

לרוב נתחיל מחיבור לנשימה. נשימה עמוקה מרגיעה את הגוף והנפש וגם את מערכת העצבים, עוזרת למצבי חרדה וקיפאון, מסייעת לויסות רגשי וכמו שרגשות כמו פחד וחרדה יכולים להביא לנשימה מהירה ולא יעילה, כך נשימות עמוקות יכולות להביא לרוגע והקלה.

מוזיקה וטכניקות כמו החזקה קולית מספקות מבנה זורם אך יציב, מיכל בטוח שניתן לסמוך עליו למשחקים קוליים והבעה של רגשות וצרכים. 

שירה ועיבוד מילולי עוזרים ביעילות לעבד טראומות בלתי מעובדות ולתת קול לטראומה.

ילדים שגדלו באווירה של פחד חוו כל מיני סוגים של השתקה של העצמי. זה יכול להיראות כמו נסיגה לעולם פנימי ומעין השתקה רגשית. לפעמים ההשתקה היא סלקטיבית, כך שחלק מותר לבטא וחלק אסור. יכולה להופיע שתיקה רועמת שטמון בה חשש מפגיעה או ביקורת. 

לפעמים נשמע קול יפה אך שאינו מחובר למהות פנימית. חיבור מחודש יכול להתרחש כשחווים מחדש את ההצפה הרגשית מהילדות. 

שירה משותפת מאפשרת חיבור פיזי, רגשי, נפשי ורוחני בין המטפלת למטופלת ובין המטופלת לעצמי הבסיסי שלה. 

באמצעות טכניקה של שירת אסוציאציות חופשיות המוזיקה מאפשרת למילים להפוך מוחשיות ולהתחבר לרגשות, כך שמטופלות יכולות לרפא פיצולים בין מחשבות, רגשות ותחושות יותר בקלות.

טכניקה של החזקה קולית, מאפשרת רגרסיה תרפויטית שבה משתחזר הקשר הראשוני של המטופלת עם הוריה ובכך יכולה המטופלת לחוות חוויה מתקנת. כך מתאפשרת חזרה לצמתים מרכזיים שבהם הקשר נפגע.

כשאנחנו שרות הרטט שלנו משפיע על הגוף ומזין אותו. ההדהוד של הקול משחרר חסימות של אנרגיה, נותן לזרם טבעי של חיוניות להיכנס ומשרה נינוחות ושלווה על הגוף.

שירה עוזרת במיוחד למי שחוו מצבי קיפאון כתוצאה מטראומה. פיטר לוין מתאר מצבי קיפאון כאנרגיה דחוסה שנתקעה בגוף ויוצרת סימפטומים שמזוהים עם טראומה כמו רעד, כיווץ, מתח, כאב, חוסר תחושה ועוד.

שירה מאפשרת למטופלות שיש להן חסימות כאלה להתחבר מחדש למהות הטבעית הפנימית שלהן, על ידי כך שמתאפשרת גישה לרגשות אינטנסיבים וגם ביטוי ופורקן שלהם. שירה מאפשרת חיבור מחדש לגוף למי שחוותה ניתוק רגשי בעקבות הקיפאון של הטראומה. זה קורה באמצעות העיטוף של התכנים הקשים על ידי האסתטיקה של המוזיקה. זה כמו לקחת זיכרון שנתפס כמכוער או אפילו מזעזע והמוזיקה בדרכה היחודית מייפה אותו במידה מסוימת. המבניות שיש בשירים ושנוכחת באלתור קולי מאפשרת גם למי שיש לה מבנה פנימי חלש, מבנה יציב לבטא על גבו רגשות קשים להכלה. 

השירה בפני עצמה מעצימה, עוזרת להרגיש את כוח החיים בהפקת צלילים ארוכים וחזקים. היא מאפשרת חוויה של יצירתיות בעיבוד הזכרונות והחוויות למשהו אסתטי.

סיכום-

אנחנו מגיעות לחיים חסרות אונים ותלויות בהורנו על מנת להתקיים. 

כשצרכים בסיסיים שלנו לא נענים, כשילד בוכה ואין מענה או שהקול העונה מבלבל או מעורפל אז היכולת לשחק, לחקור, ללמוד ולהתפתח נפגעת. איך נמצא את הקול הייחודי שלנו, איך נמצא את התנועות, הרגשות והתחושות?

איך נפתח את הזהות היחודית שלנו ללא מרחב בטוח ונוכחות אוהבת ועקבית, שתחזיק ותשחרר אותנו?

נוכל להאשים את הורינו, אבל גם להם היו הורים שהיו להם הורים. מעגל ההזנחה, חוסר המודעות או התעללות ימשיך לנצח עד שנעשה מאמץ לעצור אותו.

תרפיה במוזיקה היא גישת טיפול מבוססת מחקר, והיא דרך מאוד יעילה לטיפול עם נשים שחוו טראומה וחוות תסמינים של פוסט טראומה ופוסט טראומה מורכבת. לשיר ולהיות מקורקעות פיזית ורגשית מאפשר למטופלות דיסוציאטיביות לחזור חזרה אל הגוף שלהן, לקבל גישה ולתת קול למה שעד כה היה בלתי ניתן לביטוי. למטופלות עם טראומה יש קושי לסמוך וליצור קשרים בריאים עם אחרים.

אני מאמינה שהמרכיב המרפא הראשי בתרפיה במוזיקה ובפסיכותרפיה קולית הוא - קשר. הנפש לא מסוגלת להירפא ללא קשר בטוח עם אדם נוסף. שורדות טראומה רגילות להרגיש לא מובנות, בודדות ומבודדות. שירה יכולה לשבור את חומות הבידוד אך דורשת אומץ גם של המטופלת וגם של המטפלת. המטופלת צריכה לאזור אומץ לשבור את חומות הבושה ולהסכים להיראות ולהישמע כפגיעה ותלויה. מהמטפלת נדרש אומץ להישאר נוכחת ופנויה כשמלווה את המטופלת בדרכים חשוכות וריקות ולהכנס לחדרים מלאים בזכרונות כואבים.

המוזיקה עוזרת להעמיק את הקשר הטיפולי, היא מספקת מרחב בטוח ואינטימי לקול האותנטי להישמע ולקבל הבנה ואמפתיה ולאסוף כוחות ותקוה בתהליך. במוזיקה יש מפגש של שתי מציאויות שיוצרות מציאות שלישית: בדממה, במילים, במוזיקה, הרגשת המטופלת כשהמטפלת שרה איתה היא שגם היא עברה כאב כזה ומאמינה שניתן לשאת אותו, להבין ולקבל אותו- אני לא פוחדת ואני רוצה ובוחרת להיות איתך כאן עכשיו.

למצוא את הקול שלנו, זה אומר לחזור אחורה למקום הטבעי שאיתו נולדנו. 

אנחנו יכולות לקחת בעלות חזרה על הקול שלנו ממי שגנב אותו מאיתנו, מי שהוריד או השתיק. 

אנחנו יכולות לבטא את עצמנו באותנטיות ובחופשיות.